כשרות גירושין והיתר להנשא כדמו"י

א. המבקשת ח' מ' בת מת' ויפ', ילידת שנת 72, נולדה בברית המועצות בעיר שהרוסוז.

המבקשת עתרה לביה"ד בבקשות לאישור רווקות ויהדות. בי"ב חשון נ"ט הופיעה המבקשת לדיון בביה"ד בירושלים, ולאחר בדיקת מסמכים ושמיעת עדים, ביה"ד קבע שהמבקשת הינה רווקה ויהודיה. יצויין כי המבקשת היתה לבדיקת יהדות גם אצל ד"ר זאב רייז והוא קבע שאכן המבקשת יהודיה.

בהמשך בירור הדברים ע"י ביה"ד התברר שיפ' אם המבקשת, שנפטרה לפני שבע שנים בישראל, היתה נשואה בנשואין שניים לאביה של המבקשת, מת', אחר ש"התגרשה" מבעלה הראשון מל' יע'.

המבקשת הציגה בפני ביה"ד צילום מסמך בן 21 שורות ובו כתוב "להיות לראיה ליד הגרושה יפ' בת חי' אשת מל' בן יש' מעיר של שהרסוז אשר אחרי כי נתגרשה מבעלה הנז' על ידי השליח והסופר ועדים כפי חוקי ומשפטי היהדות ועתה יכולה היא להנשא לכל מי שרוצה ומותרת לכל אדם אחרי עיבור שלשת חדשי הבחינה כדין ובתנאי רק כי תנשא כרשיון וכפי חוקי ומשפטי הממשלה ואסור לכל אדם לסדר לה חופה וקדושין עדי כי תהיה בידה כתב תעודה מצד הממשלה יען כי מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע, והמתנגד לחוקי ומשפטי הממשלה כעובר על תורת משה, היום יום ברביעי בשבת בששה עשר יום לירח תמוז שנת חמשת אלפים ושבע מאות שנים ועשרים לבריאת עולם פה עיר דושמדי ב"ד הכותב וחותם למען האמת והצדק ולמען כי לא תשארנה בנות ישראל עגונות...

הרב מסדר הגט כ"מ הרארי חיי שו"ב בן מ"ו ציון שו"ב

חנניה בן רפאל עד

גבריאל בן יוסף עד"

ישנן מספר תמיהות במסמך. א. מה פשר השליח המוזכר בו. ב. כתוב בו שהבעל מל' בן יש' מעיר של שהרסוז וכתוב שנחתם המעב"ד בעיר דושמדי, ואולי הראשון הוא מקום הדירה והשני הוא מקום הנתינה.

עפ"י הנוסח ברור שהמסמך הוא מעין מעשה בי"ד ולא הגט עצמו, ויש כאן איפוא מעב"ד חתום ע"י "הרב מסדר הגט" ועדים. אמנם הרב אינו ידוע לנו והעדים אינם ידועים וא"א ג"כ לקיים החתימות.

המבקשת הציגה ג"כ צלום של "כתובה" של נשואי אמה "יפ' בת חי' ישר'" עם אביה "מתת בן של'" "בחמישי בשבת באחד לחדש כסליו שנת חמשת אלפים ושבעה מאות שנים ושלושים לבריאת עולם", ושם כתוב "כלתא ארמלתא יפא בת מ"ו חיים ישראלוף". ועדים חתומים על הכתובה וגם הבעל חתום על הכתובה. (וכן כתוב בכתובה "מוהר בתוליכי כסף זוזי מאתן!).

ברור שיש כאן טעות בכתובה שכן כתוב ארמלתא ולא מתרכתא, ואולי זו העתקה מכתובה אחרת ולא ידעו להבחין בין אלמנה לגרושה. [ושמא איך שלא יהיה יש כאן עדות שהמבקשת פנויה, אך יש כאן ב' כיתי עדים בהכחשה].

השאלה העומדת בפני ביה"ד היא מאחר שהתברר שאם המבקשת התגרשה מבעלה הראשון, האם הגירושין היו כדין והאם קידושיה הראשונים למ. היו כד"ת שמצריכים גירושין כד"ת.

ב. בהעדר הרכב שיטפל בתיק קבע כבוד נשיא ביה"ד הגדול שליט"א הרכב לדון בנושא.

בדיון שהיה בהרכב החדש שהתכנס לדון בתיק בירושלים בי"ט בסיון נ"ט הופיעה הבעל הראשון מל' יע' כ"עד".

העד סיפר שנשא לאשה את יפ' בשנת 58 בחו"ק (חופה וציצית) היה רב והיה "קידוש" והיה נשוי כחמש שנים ולו בת אחת ממנה ("סוניא").

לדבריו התגרש ממנה בביה"כ אצל רב והיו בביה"כ שלשה רבנים והרב כתב בזמן הגירושין מסמך והוא לא יודע מה כתב: "הרב רשם ונתן לי הגט ואני נתתי הגט ליפ'" הרב בזמן הגט אמר לי להגיד לאשה שאת מגורשת ממני ואין ביננו כלום, אני לא חייב לך כלום ואת לא חייבת לי כלום ואת יכולה ללכת".

גם אחותה של האם סיפרה בביה"ד שהיא עצמה התגרשה באותה עיר לפני 32 שנה בביה"כ וסיפרה מעין אותם דברים על "מהלך" "גירושיה".

ביה"ד נדרש איפוא לשאלה האם המבקשת ח' מ' שנולדה לאמה יפ' אחרי גירושיה ממל', כשרה לבוא בקהל.

הדרך הפשוטה ביותר לפתרון ענין הכשרות לבוא בקהל הוא למצוא פגם בקידושין של האם יפ' למל', וכפי שרמז במכתב הרב יצחק יהושע רב הקהלה הבוכרית בניו יורק "כבולעו כך פולטו".